מגדל חברה לבטוח בע"מ-ת"א נ' פהים בטחיש ואח'

פסק דין

לפני תביעה שיבוב כספית בסדר דין מהיר בסך של 23,659 ₪, שהגישה התובעת, כמבטחת רכב מס' רישוי 75-342-17 (להלן: "הרכב המבוטח), כנגד הנתבעים אשר נטען להיותם אחראיים לנזקי הרכב המבוטח.

על פי הנטען בכתב התביעה הנתבע מס' 1 היה בזמן הרלוונטי לתאונה הבעלים של רכב מס' רישוי 13-635-20 (להלן "רכב הנתבעת") ואילו הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") הייתה בזמן אירוע התאונה הנוהגת ברכב זה.

אין חולק בין הצדדים כי ביום 23.9.2004 אירעה תאונת דרכים בה היה מעורב רכב המבוטח ורכב הנתבעת (להלן: "התאונה"). על פי הנטען בכתב התביעה ביום התאונה בעת שנסע רכב המבוטח באזור העיר נצרת, פגע רכב הנתבעת ברכב המבוטח מאחור והדף אותו לעבר הרכב שלפניו ונגרמו לו נזקים מאחור ומלפנים.

אין חולק בין הצדדים כי התובעת פיצתה את בעל הרכב המבוטח ולכן היא נכנסת בנעליו ותובעת בתביעת שיבוב את הנתבעים כאחראיים לטענתה לאירוע התאונה.

התביעה כנגד נתבע מס' 1 נמחקה בהסכמת הצדדים זאת לאחר שהנתבעת הצהירה כי היא הבעלים של רכב הנתבעת על אף הרישום במשרד הרישוי (עמ' 17 בהתחלה).

ביום 23.4.2009 שמעתי עדויות הצדדים כאשר מטעם התובעת העידו השמאי ומבוטחה מר נימר חוסאם (להלן: "המבוטח") ומטעם הנתבעים העידה הנתבעת.

מלאכת הסיכומים בתיק התעכבה ובעיקר התעכבה מטעם הנתבעת אשר הגישה את סיכומיה ביום 20.1.2010. בין לבין ולאחר שבית המשפט ניגש לכתיבת פסק הדין התברר כי תיק המוצגים אבד ולמעט תצהיר העדים הם לא בנמצא. הצדדים התבקשו באמצעות העוזרת המשפטית שלי לשחזר את המוצגים שאבדו (שהם שרטוטים שביצעו המבוטח והנתבעת) אך הצדדים הודיעו לה כי אין להם העתק מהם. לכן בהחלטתי מיום 8.3.2010 התבקשו הצדדים להודיע אם הם מסכימים כי אתן פסק דין ללא אותם מוצגים חסרים וקבעתי כי בהעדר הודעה יחשב הדבר להסכמה. הצדדים קיבלו את החלטתי. התובעת לא הודיעה מאומה ואילו הנתבעת הסכימה כי פסק הדין יינתן על אף אובדן חלק מהמוצגים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הננו סבור כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

על פי הנטען בתצהירו של המבוטח ביום התאונה נסע ברכב המבוטח מכיוון כפר ריינה לכיוון נצרת. כשהגיע לצומת מרומזרת בכניסה לעיר נצרת עצר את רכבו מאחר ומופע הרמזור היה אדום. לאחר שמופע הרמזור הפך להיות ירוק התחיל בנסיעה ישרה אך לפתע רכב הנתבעת פגע ברכבו המבוטח מאחור והדף אותו לעבר הגדר שבצד ימין.

הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי רכב המבוטח חצה את קו העצירה הלבן אך מאחר והרכב שנסע לפניו עצר בגלל מופע רמזור אדום ביקש רכב המבוטח לחזור לאחור ואז תוך כדי חזרה לאחור פגע ברכב הנתבעת שהיה מאחוריו. הנתבעת חזרה על גרסה זו בתצהיר עדות הראשית.

הנתבעת סיפרה לפני גרסה בלתי מתקבלת על הדעת. הנתבעת העידה כי עמדה בנתיב הימני מתוך שני נתיבים כאשר היא הייתה ראשונה לפני קו העצירה (עמ' 15 ש' 21 – 25). הנתבעת אף העידה כי רכב המבוטח שהיה לפניה וכבר נכנס לצומת ביקש לחזור לאחור בשל חילופי המופע ברמזור אך מאחר והייתה ראשונה לפני קו העצירה הוא התכוון לנתב את הרכב בינה לבין שול הכביש. מאחר והנתבעת הייתה ראשונה לפני קו העצירה המבוטח לא יכול היה לעצור לפני קו העצירה ופינה שמאלית אחורית של רכב המבוטח פגעה בפינה קדמית ימנית של רכב הנתבעת (עמ' 15 ש' 26 -33). הנתבעת טענה אף כי, רכב המבוטח חזר הוא אלא פגע בעוד משהו (עמ' 15 סוף).

דא עקא, בהמשך נשאלה התובעת אם יש מדרכה בצד והיא השיבה על כך בחיוב. עוד נשאלה אם רכב המבוטח עלה על המדרכה בשים לב לגרסתה והיא השביה בשלילה. הנתבעת העידה עוד כי הייתה במרחק של חצי מטר עד מטר מהמדרכה וכשרכב המבוטח פגע בה כל רוחבו היה מימן רכבה. כשנשאלה כיצד היא מסבירה שרכב המבוטח לא עלה על המדרכה בשים לב למיקום הפגיעות לגרסתה בשני הרכבים וכשהבינה כי גרסתה לא הגיונית אמרה לבסוף כי יש לה בעיה הערכת מרחקים (עמ' 18).

בשים לב לעדות זו אינני נותן אמון בעדות הנתבעת.

יש לזכור כי מבוטח התובעת היה מבוטח בביטוח מקיף ולא אמור להיות לו אינטרס בתוצאות המשפט הנוכחי שכן הוא כבר פוצה על נזקיו. גם האחריות רובצת לפתחו הוא עדין יהיה זכאי לפיצוי מהתובעת.

הנתבעת מצביעה על סתירות שנפלו כביכול בעדות המבוטח לפני ובגרסאות שמסר בהזדמנויות שונות. אולם עיינתי בעדותו של המבוטח ודווקא לא נפלו בה כל סתירות בענין אופן אירוע התאונה למעט ענין אחד כפי שאפרט להלן. עד זה היה עקבי לאורך כל הדרך בעדותו. הסתירות אשר מונה הנתבעת בסיכומיה לאו סתירות הן. כך לדוגמא עד זה טען כי התאונה אירעה בתוך הצומת והוא עמד על עדות זו לכ לאורך הדרך. הנתבעת ניסתה להצביע בענין זה על סתירה כביכול אך עיון בעדותו מלמד כי פעם אמר שהיה באמצע הצומת ובפעם אחרת אמר שלא עבר את הצומת ובכך אין כל סתירה. עד זה היה עקבי בעדותו ולכן אני מאמץ את עדותו במלואה.

יחד עם זאת, אינני מקבל את עדות המובטח לפיה רכבו נהדף קדימה לעבר המעקה שבצד הכביש וזה הסברו לנזקים בחזית רכבו. אמנם חקירת השמאי מטעם התובעת העלתה כי מוקדי הפגיעה ברכבים המעורבים (פינה קדמית ימנית פגעה בפינה שמאלית אחורית) תומכת בגרסת המבוטח לפיה רכבו נהדף קדימה ולצד ימין ופגע במעקה שבצד הדרך (עמ' 4 ש' 16 – 18). ולכן טענת המבוטח כי רכבו נהדף קדימה ופגע במעקה בצד הדרך מצד ימין באופן עקרוני אפשרית אך יחד עם זאת טענה זו סותרת חזיתית את הנטען על ידי התובעת בכתב לפיה רכב המבוטח נהדף לעבר הרכב שהיה לפניו ולכן זה ההסבר לנזקים בקדימת הרכב (סעיף 5 לכתב התביעה).

המבוטח העיד לפני כי היו הרבה רכבים לפניו כאשר הוא נתן איתות שמאלה לרגל כוונתו לעבור מהנתיב הימני לשמאלי (עמ' 9 ש' 3-4). לכן גם אם רכבה של הנתבע פגע בו בזוית ימנית אחורית כאשר בכוונתו לפנות את הרכב שמאלה הדבר לא יכול לגרום לרכבו לסטות ימינה לעבר המעקה שנמצא בצד ימין ואף סביר להניח כי יתקל ברכב שנמצא לפניו בפקק ולא יסטה בצורה חדה לצד ימין. לכן אינני נותן אימון בגרסה לפיה הנזקים שנמצאו בחזית רכבו הם תולדה של התאונה וסביר להניח כי נגרמו בנסיבות אחרות.

סוף דבר הנתבעת אחראית אך ורק לנזקים שנתגלו בחלקו האחורי של הרכב. על פי חוות דעת השמאי נזקים ישירים מסתכמים בסך של 12,933 ₪ כולל מע"מ. בנוסף הנני מאשר את ירידת הערך במלואה בסך של 4,335 ₪ מאחר וכל ירידת הערך יוחסה לחלק האחורי. סה"כ מתקבל סך של 17,268 ₪. בניכוי השתתפויות עצמיות וערך השבה כמפורט בכתב התביעה סעיף 12 מתקבל סך של 14,486 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.11.2004 (המועד בו אושר התשלום למבוטח) ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף הנתבעת תשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובעת בסך של 3,200 ₪ בתוספת מע"מ הכוללים הוצאות בגין שכר טרחת שמאי ועדויות העדים.